נכסי אוסישקין בע"מ ואח' נ' ישדר עבודות הנדסה אזרחית בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני תלויות ועומדות בקשות הדדיות לחיוב התובעת והתובעת שכנגד בהפקדות ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999.

למען הנוחיות תיקרא התובעת בתביעה העיקרית המשיבה, ואילו התובעת בתביעה שכנגד תיקרא המבקשת.

2.הרקע לבקשות-

התובעת הינה חברה אשר הוקמה לצורך מיזם תמ"א 38 ברחוב אוסישקין בתל אביב. במסגרת המיזם, התקשרה התובעת עם דיירי הבניין בהסכם בו התחייבה לביצוע עבודות שיפוץ וחיזוק הבניין.

לבצוע ההסכם, התנהל מו"מ בין התובעת לנתבעת- העוסקת בין היתר בחיזוק מבנים, בקשר לעבודות ומימונן על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, נקבע כי התמורה תשולם לנתבעת מתוך התשלום שיתקבל בגין מכירת יחידות הדיור החדשות . עוד טוענת התובעת כי הנתבעים הציגו עצמם כמי שבידיהם ההון הדרוש למימון העבודות. בשלב מסוים, נחתם הסכם בין הצדדים ובו תנאי מתלה. על פי האמור בכתב התביעה, סירבו הנתבעים לקיים את התנאי המתלה ועכבו את ביצוע ההסכם, עד שבסופו של יום- הודיעו כי אין בכוונתם לכבדו.

לפיכך, הגישה התובעת תובענה כספית לפיצוי בסך 1,055,000 ₪ בגין נזקיה.

3.מנגד, טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי ההסכם מיום 16.11.12, עליו מבוססת התביעה, כלל לא השתכלל לכדי הסכם מחייב וזאת, בין היתר, בשל אי קיומו של התנאי המתלה.

עוד הגישו הנתבעים תביעה שכנגד, כאשר בה טענו כי התובעת הפרה את ההסכם. לטענתם- בין הצדדים נקבע כי התשלום בגין ביצוע העבודות ישולם מתוך קופת הפרויקט המשותף ועל פי התקדמות הבניה ורק לאחר שהועלו ההסכמות על הכתב, העלתה התובעת לראשונה את הדרישה כי יפקידו בחשבון הפרויקט סכום ראשוני של 1,500,000 ₪. עוד טוענים הם כי דרישותיה של התובעת נועדו על מנת להדירם מן הפרויקט המשותף וכי הדבר הסב להם נזקים כבדים נוכח ההוצאות שהוציאו בעבורו. לפיכך, הגישו תביעה שכנגד בסכום של 1,200,000 ₪.

4.טענות הצדדים, בתמצית-

לטענת המבקשים, נראה כי המשיבה ריקה מנכסים שכן הוקמה אך לצורך התקשרות בהסכם הייזום, נזקקה למימון הפרויקט כבר משלביו הראשוניים, נטלה לשם כך הלוואה ואף משכנה את זכויותיה בהסכם הייזום לטובת קבלתה. לפיכך, קיים חשש ממשי כי לא תוכל לשאת בהוצאות המבקשים במידה ותידחה התביעה כנגדם.

עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים, זאת מאחר וההסכם עליו היא מבוססת כלל לא השתכלל לכדי הסכם מחייב וכי בסופו של יום- לאחר החתימה עליו, הגיעו הצדדים להסכמות שונות מן ההסכמות שנקבעו בו, ובכך יש כדי להצביע על כוונתם לראות בו כמבוטל.

אשר לגובה הערובה- לעמדתם, יש להעמידה על 10% מסכום התביעה ולפיכך יש לקבוע כי תהא בסכום של 100,000 ₪.

5.מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה ולו מהטעם שלא נתמכה בתצהיר.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי התקשרותה במסגרת תמ"א 38 עתידה להפיק רווחים כבר במהלך החודשים הקרובים . כך לטענתה, על פי דו"ח האפס של הפרויקט, צפויות הכנסות הפרויקט לעמוד על כמיליון שקלים. כן, מציינת המשיבה כי השעבוד הנו זמני בלבד, כי אין לה חובות וכי הקרן הפרטית שנתנה המימון לפרויקט בדקה אותו בטרם עשתה כן, דבר אשר יש בו כדי להצביע על ההכנסות הצפויות.

אשר לסיכויי התביעה, מבהירה המשיבה כי טענות המשיבים הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים כתובים וכי התביעה מבוססת, בין היתר, על תמליל הקלטות בו נשמע לכאורה המבקש 2, כשהוא מודה כי אין בידיו הסכום שנקבע לצורך התשלום הראשוני, וזאת בניגוד למוסכם על ידי הצדדים.

6.עוד עותרת המשיבה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה. לעמדתה- המבקשת היא שלא תוכל לשאת בהוצאות במידה ותידחה התביעה שכנגד. זאת, הואיל והמבקשת הינה בבעלותו ובניהולו של המשיב 2 הנעדר יכולת כלכלית. לצורך תמיכה בטענות אלה, צירפה המשיבה לתגובתה העתק חקירה כלכלית שערכה ביחס למשיב, אשר ממנה עולה, לטענתה, כי אין לו כל נכסים וכי קיים חשש להברחת נכסים על ידיו. כן, צורף תמליל הקלטה שנערכה בין המשיב ובין המתווכת בעסקה.

באשר לסיכויי הצלחת התביעה שכנגד, טוענת המשיבה כי זו הוגשה כ"משקל נגד" כנגד התביעה העיקרית ובהיותה מבוססת על הסכמות שבעל פה לכאורה, אשר סותרות מסמכים בכתב- מדובר בסיכויים קלושים. אשר על כן, עותרת היא לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה בסכום של 120,000 ₪.

7.בתגובתה לבקשת המשיבה לחיובה בערובה, טענה המבקשת כי דין הבקשה להידחות שכן הבקשה לא הוגשה בנפרד, כי אם בהמשך לתגובה לבקשתה להפקדת ערובה. כן, טוענת היא כי זו הוגשה כניסיון להוות "משקל נגד" לבקשתה שלה, שאלמלא כן- היתה מוגשת עוד בתחילת ההליך.

באשר לאסמכתאות וליכולתה הכלכלית- טוענת המבקשת כי המסמכים שצורפו- החקירה הכללית המקיפה ותמלול השיחה- לא צורפו כדין וכן כי חשבונה לא הוגבל באופן חמור, כפי שנטען בבקשה.